בנם של רחל ואליהו. נולד ביום ה' בטבת תשס"ו (5.1.2006) ביישוב בר יוחאי ליד הר מירון. אח ליהונתן, יעקב, רפאל, מאיר, שמחה, חנה, הדסה, מוריה, שלמה, שרה ונעמה.

בילדותו עבר יוסף עם משפחתו לחברון והתחנך שם בתלמוד תורה "ברקאי". לאחר מכן למד בתיכון "אמית טכנולוגי דתי" בירושלים. מורותיו סיפרו: "יוסף חיים מהווה דוגמה להתקדמות משמעותית, לימודית וחברתית, והינו בעל יכולות ארגוניות כיתתיות ובעל כושר מנהיגות, מציב מטרה ולא מוותר עד שמשיג אותה למרות הקשיים וההתמודדויות".

מגיל שמונה החל להתאמן בטאקוונדו - אומנות לחימה קוריאנית. כאשר היה בן שש-עשרה הוא זכה באליפות ישראל לנוער והחזיק בתואר שלוש שנים ברציפות.

כשיוסף היה בן שמונה-עשרה, כבר אימן שש כיתות של טאקוונדו במועדוני קריית ארבע, מעלה חבר, כרמי קטיף ואפרת. כן היה מאמן אישי ומדריך תזונה וכושר עם עסק משלו.

יוסף נודע כמי שחושב קודם כול על האחרים ורק אחר כך על עצמו. המחנך שלו הדגים את התכונה הזו באמצעות התנהגותו במסע י"ב: "ביום הראשון, לאחר הליכה הררית מפרכת של מעל עשרים קילומטר עם ציוד על הגב, הגענו לקראת השקיעה ליעד. כולם היו עייפים מאוד אך היה עליהם לבשל ארוחה לשלושים חבר'ה. יוסף לא חשב פעמיים, ובכוחות שלא ברור מאיפה היו לו, וכאילו לא צעד עכשיו כל כך הרבה, הוא לקח פיקוד והתחיל לנצח על המלאכה, בתחילה עם עוד חבר או שניים, אבל מהר מאוד הצליח להדביק בהתלהבות את חבריו וגייס אותם לעבודה. הוא לא נח עד שהייתה מוכנה עבור כולם ארוחה לתפארת. זו לא הייתה התלהבות חד-פעמית. זה חזר על עצמו שוב ושוב לאורך כשבוע של מסע כשמבחינתו זה הדבר הכי טבעי ומובן מאליו".

יוסף היה פעיל בתנועת הנוער "אריאל" ועזר לילדים שסבלו מקשיים. הוא כיבד את הוריו והיה מסור ואכפתי לאחיו ולאחיותיו.

ביום 17.9.2025, במהלך המלחמה שהחלה ב-7.10.2023, התגייס יוסף לצה"ל והתחיל לשרת בטירונות בחיל הכללי. המפקדת שלו סיפרה שאחרי שבוע בלבד בטירונות כבר השאיר חותם עמוק בלב של כולם. היא הוסיפה שהיה בעל נוכחות פיזית מרשימה, אך מעל הכול בלט ליבו: "לב טוב, שקט וצנוע עם עיניים טובות שלא שוכחים".

יוסף היה מאורס לרוני. השניים היו בני זוג מגיל חמש-עשרה ועמדו להינשא.

טוראי יוסף חיים רבוח נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום ט"ו בתשרי תשפ"ו (7.10.2025). בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ושש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

ספדה לו אימו: "בני האהוב, יוסף חיים, הקשר שלך לחיים ולכוח הדיבור התחיל עוד לפני שיצאת לאוויר העולם. אני זוכרת את רגע הלידה... נולדת בשעה טובה, אבל השליה נתקעה. עברו דקות ארוכות של פחד ואני פניתי לאחת המיילדות וביקשתי ממנה: 'בבקשה, קבלי על עצמך קבלה קטנה של שמירת הלשון'. ברגע שאמרה 'בסדר' השליה יצאה. כבר אז הבנתי, יוסף חיים שלי הוא ילד שמחפש חיים דרך הדיבור...

יוסף חיים שלי, אתה עולה עכשיו למעלה, לצבא של נשמות גבוהות וגיבורים, כדי להתפלל על עם ישראל... בני היקר, אני אוהבת אותך. זכיתי בך. תודה על הזכות להיות אימא שלך".

אביו ספד לו: "יוסף חיים שלנו, היית ילד של אור ותורה... כמה אהבת את הלימוד, כמה הערצת תלמידי חכמים. כל חייך שילבת את הכוח הפנימי של הנשמה עם הכוח הגשמי של הגוף. היית לוחם ומאמן טאקוונדו - אלוף אמיתי גם ברוח וגם בחומר. ידעת מהי משמעת עצמית, מהי נחישות ומהי המטרה. לא ויתרת לעצמך ולא ויתרת לאחרים. הכושר והעוצמה שלך היו רק המעטפת לנשמה הענקית שהייתה בך.

אבל מעל הכול, היית איש של חסד ואהבת הבריות. נקודת מפגש נדירה שנגעה בכולם - מבוגרים וילדים, נוער וזקנים, דתיים וחילוניים. ידעת לדבר עם כל אחד בגובה העיניים עם חיוך רחב, סבלנות אין קץ ועין טובה. הקסם האישי שלך פשוט כבש את העולם. השילוב המופלא שבך: אהבת התורה מול כוח הטאקוונדו, הענווה מול הנחישות של לוחם, הטוב והיופי הפנימי מול החוזק הפיזי. שילוב זה הפך אותך למגדלור, לדמות שכולם רצו ללמוד ממנה ולהיות בקרבתה.

היית אמור לבנות בית נאמן, להקים משפחה, להמשיך ללמד ולאמן ולחנך דורות של ילדים ונערים בדרך התורה, הדרך שלך, דרך של חיים מלאים וטובים. מי יאמן אותנו עכשיו איך לעמוד חזקים מול הכאב הזה? מי ילמד אותנו את ה'קיאפ' (צעקת הכוח בטאקוונדו) שתשבור את הקיר של הצער?

נוח על משכבך בשלום, יוסף חיים שלנו. אתה עולה למעלה, מנצח בעוד קרב, הפעם בנצח".

בנר שמיני של חנוכה תשפ"ו, דצמבר 2025, המועד שבו יוסף היה אמור להתחתן, הכניסו משפחתו וחבריו ספר תורה לעילוי נשמתו במערת המכפלה.

לזכרו של יוסף, אב המשפחה הוציא לאור את הספר "בן הפסים", שמבוסס על ממתקים לפרשיות השבוע לצד ההספדים שנאמרו עליו בימי השבעה והשלושים

תחרות אליפות הארץ בטאקוונדו נערכה לזכרו ולעילוי נשמתו של יוסף, במעמד שרים ואנשי ציבור חשובים.

הוקמה עמותת "עוד יוסף חי" לזכרו. במסגרתה הוקם מקווה טהרה, הועמדו עמדות תפילין ברחבי הארץ וחולקו עשרות תפילין לחיילי צה"ל וליתומי צה"ל שהגיעו למצוות לעילוי נשמתו.